כולנו חווינו את הקמטים המופיעים על האצבעות והבהונות שלנו כשהם שקועים במים במשך תקופה ארוכה. זה כאילו האצבעות שלנו הפכו לצימוק ואין להן תועלת.
בטח אי פעם תהיתם למה זה קורה. למדענים יש הסבר לכך, ויש אומרים שזו דוגמה לאבולוציה אנושית ללא רבב. אז הסיבה מדוע אנו מקבלים אצבעות מקומטות במי הים וה בריכות יכול להיות שהקשר שלו לאבולוציה.
כך האצבעות מתקמטות מתחת למים
לעור יש הרבה שכבות. השכבה העליונה נקראת האפידרמיס, ואחריה הדרמיס. השכבה התחתונה ביותר נקראת השכבה התת עורית, שבה נמצאים כלי דם ועצבים גדולים יותר, כמו גם רקמת שומן וחיבור. האפידרמיס מתקמט בחשיפה למים למשך תקופה ארוכה. עמוק יותר לתוך העור, האפידרמיס מחולק גם לארבע שכבות נוספות: שכבת הקרנית, שכבת גרגירים, שכבת תאי קשקש ושכבת תאי בסיס.
Harvard Health Publishing מבטיח להיווצר קמטים בשכבה העליונה של האפידרמיס או בשכבת הקרנית. שכבה זו היא כמו ספוג שסופג מים כשהיא שקועה. הוא הופך רך וגמיש יותר ככל שהוא מתרחב כשהוא מתחת למים למשך תקופה ממושכת. זה מפצה על הגידול בנפח הנוזל ואתה יכול לחזור למקומך המקורי.
עם זאת, הקמטים בולטים בעיקר באצבעות הידיים, בהונות ובכפות הידיים מכיוון שהשכבה הקרנית עבה יותר באזורים אלו בהשוואה לאזורים אחרים בעור. ולגבי המטרה שעשויה להיות לו, מדענים גיבשו גם כמה תיאוריות, כולל האבולוציה האנושית.
קמטים יכולים למנוע החלקה
אנשים מסוימים עשויים לראות את הקמטים האלה כלא נחוצים, אבל מנגנון זה הוא דוגמה לאבולוציה אנושית.
אצבעות הרגליים יכולות להתקמט גם כשהן אינן ספוגות באמבט בועות. העובדה הפשוטה של ללכת יחף על דשא רטוב ולח זה גם גורם לאפידרמיס להתקמט כאילו היה שקוע במים. מדענים אומרים שזו לא רק תגובה פיזית פשוטה. זה יכול היה להיות מתוכנן מסיבה טובה לאורך האבולוציה של בני האדם.
כמה מחקרים טוענים שהאפידרמיס של האצבעות והבהונות מקומט על ידי שני דברים. ראשית, הם יוצרים ערוצים עבור לעזור לנקז מים. שנית, הוא תוכנן כך להימנע מהחלקה. אז עכשיו אנחנו מוצאים הסבר למה ילדים רבים עמידים בפני נפילות ליד שפת הבריכה.
אצבעות רטובות הופכות מצמיגי מירוץ לצמיגים לכל מזג אוויר עם משטחים למשיכה נוספת. אין ספק שיצרני נעליים וצמיגים יכלו ללמוד מכישורי עיצוב אבולוציוניים שכל בני האדם נהנו מהם.